טיילת פעם שש עשרה

מילים ולחן: יענקל'ה רוטבליט

תפסתי ראש על יין – כן, השמחה בעיצומה
צחוקים, קריאות ביניים מתערבבים למהומה
הערב הפסנתרן נותן במרץ את הטון
ומן הבאר שלחו לו בשלישית משקה ראשון
אל תעמוד בפתח – ברוך הבא למועדון

דייל יפה עיניים ודוגמנית די מצליחה
הסתודדו בחושך בסוגיית "אצלי או אצלך"
עשן חריף סיגריות, שיעול תוצרת חוץ
תביאי עם הקרח איזה משהו חמוץ
עשר שנים הערב מאז עזב את הקיבוץ

בחוץ העיר מוטלת, איזה סבך של סמטאות בעלטה
האזרחים ההגונים טומנים אקדח מתחת למיטה
הרוח מביאה געגועים משיחיים
לרחוב המשובץ בחלומות תנ"כיים,
ניידת משטרה ומשמרות אזרחיים

האלמנה שושנה הזמינה ספל יין מן הבאר
חלצה את נעליה ושפשפה עקב במהורהר
חשבה על החיים ומה הביאו בשבילה
חמש שנים מאז שבעלה בתעלה
ענן על פניה כאילו צל כבד עלה

"עלה מדי ביוקר", אז גנח יהלומן בקול רצוץ
מביט איך אצבע יהלום זוחלת על ברכו של גבר גוץ
מעבר לדלפק נמלק בקבוק אחר בקבוק
הדוגמנית כשלה לשירותים, תפסה גיהוק
והפסנתרן מזיע ומנגן, אחוז דיבוק

שוב סבבה הדלת, חורקת על צירה כמו תמיד
האלמנה שושנה קפאה פתאום בלי נוע ובלי ניד
עיניים הזדקפו לראות ונחפזו לשוב
חשבו אולי יבוא בפתח מישהו חשוב
רגע שחולף הרי אף פעם לא ישוב

צמרמורת שחלפה בה וקול לחש לה תנשמי עמוק
הצחוק מן השולחן משמאל נשמע פתאום כאילו הוא רחוק
לרגע זה תפס אותה, הרגישה חשופה
ילדה קטנה על שפת הים שרצה יחפה
יש צעקה נחנקת מסוף הארץ עד סופה

הזכרון הוא כמו ליצן – זקן נואף ומהתל
תשתי עוד כוס או שתיים, מותק, לא תרגישי עוד את ההבדל
האם היה תמים מדי, אולי היה נועז
המחשבה עושה לה בידיים עור ברווז
מה טעם לעסוק במשחקים של אם ואז?

"אז מה תשתי, חבובה, את יודעת שחיים רק פעם אחת"
היהלום אמר לה עם חיוך כמעט שמונה עשרה קאראט
היו לו בארנק זוג כרטיסים למוזמביק
עמוק במשקפים הסתתר נואף ותיק
אמרו עליו שפעם כן, אבל סגרו לו את התיק

במודעות כתוב שהחיים כל כך יפים
מלצר הביא לה יין והם פתאום נראו לה מעייפים
מנשק'ה הקבלן שלשולחן איתו ישבה
חושב על החיים לפי מטר מרובע
האלמנה שושנה פתאום הרגישה עצובה

בחוץ עולה השחר, במדרכות מפציע יום ראשון
וכשיוצאת השמש אז יהלומים שוכבים לישון
דייל ודוגמנית חמקו מזמן באין רואים
מעבר לפסנתר מקהלת קולות צבועים
עוד יום סדיר עולה על ארץ מילואים